בס״ד
פרשת השבוע בעיקר מתמקדת בשני דברים - שנת השמיטה ושנת היובל
השביעי הוא מכובד, כפי שכתוב בויקרא פרק-כה פסוק-י
וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר
בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֽשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם
אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ:
ה' בדרך כלל הבדיל את השביעי בסדרה הוא האהוב ביותר אליו.
דוגמאות רבות נוספות תומכות ברעיון אלו הן :
פסח - שבעה ימים
סוכות - שבעה ימים
אושפיזין - שבעה אורחים
ספירת האומר - שבעה שבועות
שבעה רקיעים (עולם עליון)
שמים, שמי השמים, רקיע, שחקים, זבול, מעון, ערבות
שבעה ארצות (עולם התחתון)
ארץ, אדמה, גיא, נשיח, ציה, ארקא, חבל.
דיני שנת השמיטה מבטאת חוק בסיסי של התורה
- על ידי התבוננות בהם, אנו מכירים בכך שאינינו הבעלים של האדמה.
ה' ציווה השנה להיות לא פעיל מן העבודה, כך החקלאים היהודיים יכלו
להקדיש את עצמם לתורה
שנת השמיטה
- במהלך שנת השמיטה כל הבעלות הפרטית על תוצר השדות והכרמים
בטלות. היבולים הפכו להיות חופשיים לכל אחד, כך שהעניים והחיות יוכלו לבוא
ולשרת את עצמם. זה מנוחה של שנה מעבודה. זריעה, נטיעה, קצירה וכו' אסורים.
כל הפירות והירקות שגדלו בשמיטה קדושה. ומכאן ההלכה
מצהירה כי הם מטופלים בצורה מכובדת. דוגמה - לא חלק של פירות אכילים
ניתן להיפטר לאשפה הרגילה.
שנת היובל החמישים שנה קדושה כפי שנת שבתון
-חופש בלתי מותנה לכל עבד עברי. אפילו מכר את עצמו לבית דין
או הבית דין מכר אותו. או נקבו לו אוזנו ליד המזוזה ומתחייב להישאר
עבד לאדון.
ביום הכיפורים של שנת היובל, הסנהדרין, תקעו בסופר כדי להכריז על
חופש עבור כל העבדים היהודיים.